לבחור בריפוי

"בתוך השקט, יכולתי להרגיש בתוכי עצבות שעולה, עצבות על מפגש מרגש עם מטופלת חדשה שזה עתה הכרתי ואני יודע כבר כיצד נפרד."

מדובר באחד המפגשים המרגשים שנזדמנו אל הקליניקה שלי, מפגש שמאיר זרקור על חשיבות הריפוי של חלקי הנפש שלנו. יעל (שם בדוי), שהגיעה לטיפול בעודה חולה במחלת הסרטן, בחרה בהפניית משאבים לנפש שלה, בהקשבה לעצמה, בניסיון לרפא את החלקים העדינים שבאישיותה. בחירות עוצמתיות אלו בהחלט מעוררות השראה ומהוות עבורנו הזדמנות להבין עוד על חשיבות הטיפול עבור כל אחד.

היא נכנסה אל חדר הטיפולים, הביטה בי בעיניים רכות והשבתי לה מבט עם חיוך בעיניים, מיד יכולתי להרגיש את החיבור אליה. היא נשמה נשימה עמוקה והתיישבה על הכיסא מולי, יכולתי להרגיש ממנה, ללא מילים, את הביטחון והתקווה שהיא מביאה איתה למסע המשותף שלנו. לאחר כמה דקות, היא סיפרה על הגידול שחזר בפעם השלישית בצורה אלימה עם גרורות. הבטנו אחד בשנייה בשתיקה, שנינו יודעים שהמצב הבריאותי שלה הוא בלתי הפיך. השקט בינינו התמשך ונתן לכל אחד זמן לעבד לעצמו את המשמעות של הפגישה שלנו בהתמודדות שלה עם הסרטן.

בתוך השקט, יכולתי להרגיש בתוכי עצבות שעולה, עצבות על מפגש מרגש עם מטופלת חדשה שזה עתה הכרתי ואני יודע כבר כיצד נפרד.
עם אותה תחושת עצבות, שאלתי אותה: "איזו מטרה או מטרות תרצי להציב לתהליך שלך?"  היא הביטה בי נחושה והשיבה: "המטרה שלי היא ריפוי",
התשובה הממוקדת גרמה לי להרגיש כאילו היא הגיעה מוכנה עם המשאלה הזו ושאין מטרה אחרת מבחינתה.

נשמתי עמוק לנוכח הבקשה שלה, מצד אחד הרגשתי את התיק הגדול שהיא שמה עלי ומצד שני יכולתי להתחבר לתקווה ולחלום שאולי הכול יעבור.

על אף חוסר הנוחות שחשתי, הייתי חייב לשמור על נאמנותי אליה ואל האתיות של הטיפול, ובחרתי לשקף לה את הפער בין המציאות לבין הבקשה שלה.

הזמנתי אותה להתבונן במטרה שהיא בחרה לטיפול לאור המציאות הבריאותית שלה. 
בעדינות רבה בחנו את הבקשה לריפוי, ובדקנו יחד אילו חלקים שלה שהיא לא שלמה
איתם מבקשים ריפוי, לאילו חלקים באישיות השלמה שלה אנחנו יכולים להעניק ריפוי?

שיתפתי אותה בקול רם: "שאנו יודעים שריפוי פיזי הוא לא אפשרי, אז איזה ריפוי היא מבקשת ממני". פתאום היא חייכה אלי עם מבט של בהירות וריגשה אותי באומרה: "אני  רוצה ריפוי נפשי, גם אם אי אפשר לרפא את הגוף, אני רוצה להיפרד מהעולם בנפש בריאה". חייכתי מבחוץ ומבפנים, תחושת התרגשות עלתה בחדר, "יש לנו מטרה ברורה" חשבתי לעצמי, המסע התחיל.

לימים, עברנו דרך ארוכה, שידעה עליות להרים, וירידות למקומות העמוקים ביותר שיכולנו להיכנס אליהם, ממש כמו בכל מסע. במהלך המסע שלנו יחד, למדתי המון דרך תהליך הלמידה שלה על עצמה, הבנתי מזווית אחרת עד כמה חשוב הריפוי הנפשי שלנו, עד כמה מדובר בחלק חשוב בחיינו.

אני בוחר לקצר בפרטים אודות המשך התהליך ואופי הטיפול, מוזמנים בהחלט לקרוא את הסיפורים הנוספים באתר שלי שמאפשרים הצצה עמוקה ו'כירורגית' יותר אל התהליך הטיפולי. אל מול זאת, הכי אותנטי יהיה לאפשר לכם לקרוא את מילות הפרידה שבחרתי לכתוב לה:

"יעל היקרה, אני שמח ומודה על הזכות ללוות אותך וללמוד ממך במשך שנתיים, אני גאה בך בכל צעד שעשית אל תוך השחרור הנפשי שלך, ואני יודע, אני יודע שנפרדת עם נפש בריאה, הרבה יותר בריאה מהיום שהכרנו, והכול בזכותך! זכית להיות עם ראש מורם ועם גב זקוף, האמנת בעצמך, בטיפול ובי ובכך הגשמת את המטרה שלך: ריפוי לנפש. השארת את החותם הזה לילדים שלך ואני בטוח שהבחירה העוצמתית שלך בלהסב שקט ומרגוע לנפש שלך, היא מתנה אדירה לכל מקורבייך. אני כותב את המילים הללו עם דמעות בעיניים וגעגוע בלב, ובזכותך, מזכיר לעצמי, שלמרות המציאות הבלתי נמנעת, יש לי את הזכות לשנות ולהשתנות בכל רגע. תודה לך.

שלך, דרור"   

לסיפורים נוספים מחדר הטיפולים

דילוג לתוכן